5 טעויות שמעצבי חווית משתמש עושים בתהליכי גיוס להייטק

לאחרונה פתחנו ב-WhiteSource משרת מעצב חווית משתמש פרילנס בהיקף של 50%. פתאום, אחרי שנים שאני עוסק בתהליכי גיוס עקומים בלינקדאין, הגיעה העת לשנות במגרש החדש שבו נחשפתי אליו – עולם ה-HR. כבר בשלב כתיבת המודעה ישבתי עם ענבל המגייסת והעפנו את כל קלישאות הז׳אנר שמאפיינות את התחום. חברות רוצות גם וגם וגם. טעות. אנחנו רוצים מישהו/י עם ניסיון חזק במערכות מורכבות (SaaS), עם כמה שנות ניסיון בהובלה של תהליכי איפיון, תיק עבודות טוב והמלצות. זה הכל. מהרגע שאלו הוגדרו – תהליך הסינון קל מהותית.

אבל, למרות שהמודעה קצרה מאוד, מועמדים החליטו לא לקרוא אותה בכלל ולהגיש. כולל דאטה אנליסטים ומתכנתים. אין בעיה שאתם מחפשים עבודה בקדחתנות, אבל תקראו שניה מה הדרישות, בטח אם זה קצר וקולע:

מודעת דרושים ב-WhiteSource
מודעת דרושים ב-WhiteSource

הרעב לפידבק גדול, זה בטוח. איכשהו פוסט שלי בנושא נהיה ויראלי מאוד בלינקדאין והגיע ל-160,000 אלף אנשים. הזייה.

חברות רבות עושות גוסטינג (נעלמות) במקרה הרע, ובמקרה הטוב מחזיקות  בטמפלייטים של תשובות דחייה גנריות. החלטתי אצלנו לשנות את זה ולפדבק את כל מי שמגיש (חוץ מלא־מעצבים שלא קראו את המודעה, כמובן).

עצם הפידבק יאפשר להזדמנות הבאה להתקרב יותר למועמד/ת, ויצמצם את המעגל המתסכל של המיילים הגנריים. זה כמובן מורכב יותר אחרי ראיונות, ששם זה לפעמים נופל על חיבור בין-אישי ולאו דווקא על מקצועיות. בסופו של דבר את רוצה לעבוד עם מישהו שיגבה אותך בזמני הצלחות וכישלונות, כי עבודה זה דבר דינמי מאוד.

אחרי שפידבקתי כמעט 100 קורות חיים הבנתי שיש בעיות חוזרות אצל מעצבי חווית משתמש, ועם הזמן ניסחתי לעצמי כמה משפטי פידבק שחזרו על עצמם והותאמו לכל מועמד/ת. בפוסט הבא אציף את הבעיות החוזרות:

קורות חיים מעוצבים מדי

קורות חיים צריכים להיות נקיים, לתאר מה היה התפקיד ותחומי האחריות בכל מיני פוזיציות בקריירה, ובעיקר לא להיות מעוצבים מדי. לא ברור אם אתם מורידים טמפלייטים הזויים מ-behance או פשוט מעצבים בטעם רע, אבל באמת אין בזה שום צורך. 

מומלץ: שחור לבן, טיפוגרפיה טובה, באנגלית, פונט איכותי וסלאמתק. כל הטירלולים הצבעוניים רק מורידים לכם נקודות. לא אכפת לי איך אתם נראים, ממש אין צורך בתמונה שלכםן.

בכלל, לא ברור מי המציא את סקשן ה-skills ורמת הבקיאות בכל תוכנת עיצוב (באחוזים!), זה מיותר להפליא. קורות חיים מראים לי אם אתם ג׳וניורים, מיד-סיניור או סיניור, והאם יש השקה לדרישות המשרה שהגדרתי למעלה. הטקסט הרבה הרבה יותר מעניין מהעיצוב.

כל השיט ב-behance
כל השיט ב-behance

פורטפוליו שכולל רק פרויקטים לימודיים

מעצבי חווית משתמש ג׳וניורים מתבאסים שדלתות לא נפתחות בפניהם, וזו באמת ביצה ותרנגולת איך לצבור את הניסיון הראשוני. הבעיה מתחילה שכולםן, בלי יוצא מן הכלל, משחקים את אותו המשחק – פורטפוליו שופע פרויקטים לימודיים. עשיתםן מחקר משתמשים והמצאתםן פרסונות. נהדר, באמת. אבל מה הקשר למציאות? בדקתםן את המוצר על יוזרים אחרי שעיצבתםן? התמודדתםן עם קשיים שהפיתוח והפרודקט מערימים? לא.

לכו להתנדב. איפה, מתי, איך? כתבתי על זה במגזין פורמה בזמנו. יש המון מקומות דלי תקציב שצריכים לשפר את העיצוב, ויש פה הזדמנות מעולה להתחכך במוצר אמיתי עם יוזרים, מאשר עוד פרויקט לימודי שלא נוגע בכלל בחיים האמיתיים וביומיום של מעצבים/ות.

ובכלל, פרויקטי צד זה דבר נפלא, ממליץ בחום להשתמש בזה כמנוע לצמיחה בקריירה, וגם כדי להתפתח. רוב ההזדמנויות הכלכליות שלי הגיעו מפרויקטי צד שהיו עם אפס תקציב. אין דבר יותר נפלא ממועמדים שלא מחכים להזדמנות, אלא מייצרים אותה.

QouteLove - Tal Solomon Vardy - 1
כשהטרלתי את אוקייקיופיד עם תוסף ציטוטים לכרום. פרויקט מצחיק אבל לא משהו לשים בפרונט.

מעצבי חווית משתמש מנוסים אבל לא נוגעים באמת ב-UX

כאמור, המשרה שפתחנו מיועדת לסיניורים עם כמה שנות ניסיון, והופתעתי לגלות בראיונות שוב ושוב ושוב שמעצבי חווית משתמש מעבירים עיצובים לפיתוח, מוודאים שהכל פיקסל פרפקט, אבל לא מודדים את העיצובים שנעשו: לא שיחות עם לקוחות, לא דוחות NPS (שביעות רצון), לא גוגל אנליטיקס או Hotjar למדידה אחרי שהעיצובים משוחררים לאוויר, לא שאלונים. לרוב האחריות נופלת על מנהל המוצר, שגם הוא לא תמיד מבין לעומק בתחום המסועף שאנחנו נמצאים בו.

מבחינתי זו נקודת חולשה של מעצבי חווית משתמש מנוסים ואני ממליץ לדחוף למדידה בכל חברה שתעבדו בה. פרוטוטייפ ללקוח לפני פיתוח זה טוב, אבל האינפוט האמיתי והמסקנות המעמיקות יגיעו מלחקור את המשתמשים לעומק אחרי הפיתוח והדילוור. הזמן הכי טוב הוא עכשיו.

פורטפוליו שלא מפרט על תהליכי עבודה

עוד תופעה מבאסת לאללה היא העובדה שמעצבים מנוסים לא באמת מפרטים על תהליכי עבודה, אלא מכניסים אסופה של מסכים סופיים מבלי באמת לספר עליהם סיפור שלם. מה הייתה הבעיה, מה פתרו, איזה תוצאות העיצובים הביאו, איך הם מדדו את העיצוב.

סטוריטלינג זה לא דבר פשוט, אלא מיומנות בפני עצמה, והמדריך הזה של Semplice נהדר ממש ואני ממליץ לכל מי שבונה עכשיו פורטפוליו חדש או שוקל לשפר לקראת ראיונות עבודה לקרוא אותו.

איך לכתוב קייס סטאדיז. קרדיט: Semplice
איך לכתוב קייס סטאדיז. קרדיט: Semplice

במה בא לך לעבוד?

כשסיימתי את שנקר דחפתי את כל הפרויקטים שעשיתי עד אז בעמוד הראשי בפורטפוליו: גם פרינט, גם אתרים ללקוחות, גם עיצוב מוצר. זה לא הביא שום תוצאה כי המגייסים לא הבינו במה אני רוצה לעבוד. עשיתי חשיבה מחדש והשארתי רק את מה שרלוונטי לחווית משתמש בפרונט, את כל היתר הכנסתי לעמוד שנקרא Archive והפרויקטים מסודרים שם לפי שנים (בהזדמנות אתקן שם את הניווט). בגלל שאני מתעסק בכל מיני תחומים זה איפשר להשתולל בעמוד משני ולהרגיע בעמוד ראשי שמייצר את הרושם הראשוני, שהוא החשוב ביותר. הפלא ופלא – יחס ההמרה בין שליחת הפורטפוליו לבין קבלת פנייה מהחברה המגייסת גדל משמעותית.

גם בחווית משתמש יש המון פילוחים ותחומים, ומה שתשימו בעמוד הראשי זה מה שתקבלו. ככה פשוט. מה יקרה אם תשימו רק עיצובי אפליקציות? חברות עם מוצרי SaaS (מבוססי דפדפן) כנראה ידלגו עליך. אבל אם זו התשוקה שלך – לכו איתה עד הסוף ותגישו קו״ח ופורטפוליו רק לחברות אפליקציה.

רוצים לעבוד בחברות שמתעסקות במוצרים לחברות (B2B, בלעז), אבטחה, סייבר ויתר הבאזוורדז הללו? תכניסו יותר דשבורדים, מוצרים מורכבים וכו׳. גם אם מדובר במוצר לניהול מתנדבים בעמותה כלשהי, זה כבר יגדיל לכםן משמעותית את הסיכויים.

בקטנה

אלכסון זה אסון. Behance
אלכסון זה אסון. Behance

מספיק עם מסכים באלכסון. זה טרנד מטופש שאני לא יודע מי המציא, שנועד לייצר לכאורה קומפוזיציות מעניינות בתיק עבודות. בפועל זה פאדיחה. מעולם לא עיצבתי מסך באלכסון, וכמגייס זה לא מאפשר לי לאמוד באמת את איכות העיצוב והאיפיון. השיא היה שמועמד הסביר לי את העיצוב מהפורטפוליו כשהוא עובר עם העכבר באלכסון. נא להפסיק עם טרנד הזה, תודה!

הפוסט עזר לך? אש, הפיצו הלאה. לא עזר? תעשו לי שיימינג בלינקדאין.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *