מעצב: ״אתם עושים מחקר משתמשים לפני הפיתוח? מראים דמו ללקוחות עם פרוטוטייפ?״
יזם: ״אה…״
מעצב: ״אתם אמיצים!״
יזם: ״למה?״
מעצב: ״כי יכול להיות שאתם רצים לפתח מוצר שאף אחד לא צריך.״
התרחיש הזה קורה בלא מעט סטארטאפים: אין מחקר משתמשים אמיתי ומעמיק, ובטח שאין בדיקות שמישות. מסטארטאפים שגייסו סיד, ועד כאלו בשלבי גיוס מתקדמים יותר. במקרה הטוב, יש כמה שיחות עם לקוחות או דיזיין פרטנרס ומשם הימור לאן הרוח נושבת מבחינת הבעיה שהסטארטאפ צריך לפתור, ולבסוף – ריצה לפתח קוד. לפתח מוצר זה מרתון, לא ספרינט. להעביר לפיתוח בלי לבדוק היא דבר בעייתי מאוד עם שריפה פוטנציאלית של כספי משקיעים במקרה של כישלון.
בואו נחזור כמה שנים אחורה.
נגיד, קוראים לכם Braun, חברה עם מוצרים פיזיים: קומקום, רדיו, פטיפון, מערכת סאונד, מכונת גילוח, שעון ועוד. הייתם מכניסים מוצר שעיצבתן למכונות פס הייצור לפני בדיקה על משתמשים? במידה ומדובר במוצר פשוט יחסית כמו שעון – יכול להיות שלא. אבל מה קורה כשמדובר במוצר מורכב יותר, למשל, כמו מערכת הסאונד המרהיבה שעיצב המעצב התעשייתי דיטר ראמס?
גם IKEA מבצעת בדיקות שמישות על אריזת והרכבת הרהיטים, כדי לוודא שהוראות ההרכבה פשוטות, קלות ליישום, ומאפשרות להרכיב אותם במהירות יחסית בלי יותר מדי חלקים. כל הוראות ההרכבה צריכות להסביר את עצמן ללא טקסטים, ונוצרות ע״י Packaging Engineer ו-Product Design Engineer. עדיין, אף על פי שזה אמור להיות פשוט יחסית, יש אנשים שמסתבכים או שבריאותית לא יכולים להרכיב בעצמם, ולכן איקאה הקימה את ״Taskrabbit Assembly״, שירות הרכבה עד הבית.
למרות השם האדיר שצברה בכל הקשור לחווית משתמש, איקאה לקחה כל מיני כיוונים משונים בפיתוח המוצרים שלה לאורך ההיסטוריה, וריכזה אותם באופן משעשע למדי באתר מוזיאון החברה.
לפתח מוצר ואז לגלות שהמשתמשים לא מבינים איך להשתמש בו או מה הערך הכלכלי שלו – זה כואב מאוד, ושכיח באקוסיסטם המקומי, במיוחד במוצרי B2B. יש הבנה כללית של צרכי הלקוחות הפוטנציאליים, אך פחות זמן מוקדש לאקספרימנטים, בדיקות שמישות ופתרונות חדשניים. יש הנחה שבמוצרי B2C יש פחות סבלנות מ־B2B, אבל בפועל רמת הקשב דומה, כי אנשים הם אנשים – רוצים פשוט, חווית משתמש טובה, ובלי יותר מדי נבירה בעמודי הדוקומנטציה של המוצר. תיזכרו בפיצוצים קטנים של דופמין שכמשתמשים הרגשתם שחשבו עליכם באמת (למשל: Notion).
השנה היא תכף 2024, ועדיין צריך להסביר בישראל את החשיבות של מחקר משתמשים, בדיקות שמישות ועיצוב מוצר. למרות שחווית משתמש הגיעה מתוך עיצוב תעשייתי, יש זחיחות מסוימת כשמדובר במוצרים דיגיטליים, ככל הנראה מהסיבה שאפשר לשנות בהם אלמנטים במהירות (הרבה יותר משינויים בפס ייצור של מוצר פיזי).
אמפתיה היא כלי אדיר, וברגע שמקשיבים באמת לכאבים ולפידבק של הלקוחות, אפשר להרוויח הרבה יותר מהמתחרים שלנו. עם הכלים הדיגיטליים שיש היום – Figma, Azure, ProtoPie ועוד – רצוי ״להחליק״ על הפנים בשלב הצגת הפרוטוטייפ ללקוח, לפני ששורפים את המזומנים של החברה, ולתקן את התכנון לפני ההעברה למפתחים. כמה חברות נתקעו עם פיצ׳רים שאף אחד לא משתמש בהן, או לא יודע איך להגיע אליהן? תשאלו את Adobe על פוטושופ, ערימה של פאצ׳ים בלי סדר הגיוני במיוחד.
איך יגרם השינוי בנושא?
זה יכול לקרות רק אם כל הגורמים בחברה יראו חשיבות במחקר משתמשים, גם במחיר של מבוכה, במידה ומה שעבדנו עליו עומד לטוס לפח אחרי שהצגנו ללקוחות וקלטנו שאנחנו לא בכיוון. צריך אווירה נינוחה, שיח פתוח מספיק ונטול אגו, עם תעדוף שמגיע מרמת המנכ״ל/ית והיזמים – ועד אחרון המפתחים, שהם שותפים מלאים לחווית משתמש מעולה.
ביום שקרנות הון סיכון, אנג׳לים ויזמים/ות יבינו שכסף נשפך על פיתוח פיצ׳רים לא חשובים בלי הרבה ערך שיכל להיחסך בקלות יחסית – יקרה שינוי דרמטי, ונראה יותר ויותר חוקרי UX גם בסטארטאפים קטנים.
בינינו, לא לכל החברות יש את כמות המזומנים שפבלו אסקובר שרף כדי להדליק את האח ולחמם את משפחתו אחרי שנגמרו לו העצים.
