אתם מסעדת פועלים או מישלן?
קלות הביצוע אל מול הרצון ליצור חוויות ייחודיות
בדור החדש של הסטארטאפים רצים לג׳נרט מסכים בכלי וייב קודינג - אסופה של עיצובים ממוצעים שלא מחזיקים בטווח הזמן הרחוק, ואז נתקעים איתם אחרי דמואים. כמו במסעדת פועלים - זה חם, זמין, זול, אבל חומרי הגלם בד״כ יהיו פשרה כדי לצמצם עלויות, עם טבח או שניים שרצים על כל המגרש.
לעומת זאת, במסעדת מישלן יש היררכיה של מומחים - לרוב אין זליגה בין סוגי התפקידים והמנות יוצאות בקצב מתואם היטב, כמו בקונצרט, כולל מזיגת המים והאלכוהול. עם תכנון מוקפד אפשר לייצר מנות זכירות, אסתטיות, ובעיקר - מלמדות משהו חדש בחלל הפה עם כל ביס. זה קרה לי במסעדה של השף Tim Raue בברלין עד כדי סינסתזיה.
אם ניקח את זה לעיצוב מוצר - פונטים מיוחדים, רגעי delight (מציאת מונית ב-Gett, למשל), מיקרו-אינטרקציות שמספרות סיפור משמעותי, ובעיקר - הקשבה אמפתית ללקוחות, כדי להיות זכירים גם אחרי שעזבו את המוצר בשיטוט הטאבים האינסופי בדפדפן.
המצב היום מזכיר במובנים רבים את עלייתם של Material Design ו-Bootstrap לפני יותר מעשור, ספריות עיצוב וקוד שהיו פופולריות מאוד, חסכו פיתוח אך מהר הבינו שכל המוצרים נראים אותו הדבר, עם אותן חוויות גנריות להפליא. זה טוב להתחלה, אבל - עלולים להיתקע איתם לאורך זמן.
מה אם יצרפו מעצב/ת חווית משתמש כחלק מהצוות הראשוני מיד אחרי גיוס הסיד, שיצליחו להעביר את הלקוחות הפוטנציאלים של הסטארטאפ דרך חוויה אמיתית, מרגשת (!), פותרת בעיות אמיתיות, ולא סתם עוד ביס גנרי?