מעטים יודעים שאני שמאלי, תמיד הייתי. ברוב הדברים בהם שמאליים צריכים התאמות ועניינים מיוחדים, דילגתי על השלב הזה בחיי הצעירים והבוגרים. בגיל 4 קיבלתי את המחשב הראשון (Packard Bell, ימי הניינטיז העליזים), וישר שמו לי את העכבר ביד ימין, שחלילה הילד יהיה מיוחד וחריג. בגיל 12 קיבלתי גיטרה קלאסית, וגם היא – הייתה ימנית. סכין ומזלג – גם, כמו ימני. בצבא, עם פותחן קופסאות השימורים הימני – גם איתו הסתדרתי. מסתבר שחנות השמאליים עדיין קיימת, והתמונה הראשית שלה היא לא פחות מאשר גאווה שגם אלברט קינג, ספייק לי, ג׳ימי הנדריקס ועוד – גם הם שמאליים. זה לא אתה, חבר, זה העולם שבעייתי.
אין ספק שחווית משתמש זה נושא שכיף לקטר עליו. אני עצמי אוהב להתלונן כשרואה מחדלים כאלה ואחרים, מבחינתי מדובר בחוסר אמפתיה. לפעמים, מספיק הזוי כדי לכתוב לכל מיני מקומות בנחמדות ובלי וייב מעצבן – איך אפשר לשפר את החוויה במקום או במוצר. כן, במייל מתוק ולא מעיק, ולרוב זוכה להתעלמות.
עד לפני כמה שנים היו לנו טלפונים עם מקשים, ומעצב המוצר (התעשייתי) היה עושה הכל כדי שתהיה חוויה טובה לכלל האוכלוסיה. היו אז מערכות סגורות ולמעצבי חווית משתמש לא היה ממש מקום אז. מדובר על טרום שנת 2007, עת יציאת האייפון הראשון. שלטו אז חברות כמו נוקיה, סמסונג, LG ועוד. היית מקבל טלפון והפיצ׳רים שלו לא היו מתפתחים ככל שהשנים עברו, לעומת היום, שכמות העדכונים מסחררת. היום, כל מעצב UI/UX יש כוח עצום להפוך חוויה בינונית למדהימה, ואפשר לעצב כל פרט ופרט במסך – כולל את המקלדת עצמה. חתיכת פריווילגיה, כשחושבים על זה. אבל, החופש הזה יצר חוסר התחשבות בשמאליים. את מי מעניינים 10-20% מהאוכלוסיה? אף אחד! ולכן הפוסט הזה נכתב.
ספוטיפיי, אהובת ליבי
איזה יופי של אלגוריתם יש לך
אבל למה הכפתורים שלך נגדי
למה, כי אני שמאלי?
האמת, ספוטיפיי לא היחידה שרלוונטית לשיר הנ״ל, מרבית אפליקציות המוזיקה סובלות מאותה בעיה – כפתור ה-Play שממוקם בקצה הימני של המסך. ככה זה כשגונב איפיון מגנב פטור, אף אחד בצוות העיצוב לא חשב לשאול את עצמו למה לא למרכז את כפתור ה-Play. הרי שאם נלחץ על השורה המדובר, נקבל מסך מלא עם Play ממורכז. אבל, מרביתנו סובלים מ-FOMO ידוע לשמצה, ומתעניינים בפלייליסטים וחיפוש אחר שירים יפים נוספים בזמן ההאזנה, כך שהבחירה הזו הזויה למדי.
רגע לפני שאפליקציית המייל הכמעט־מושלמת Inbox הולכת לעולם שכולו טוב במרץ 2019 (גוגל, שברתם לי ת׳לב), אני רוצה שנתמקד רגע בכפתור האדום עם הפלוס. זה הכפתור שבו נעשות פעולות היצירה – כתיבה של מייל ויצירת תזכורת. נכון, לרוב נגיב למיילים קיימים בנפנופי אצבע, אבל עדיין – דמיינו לו רק הייתה את האפשרות בהגדרות להזיז את הכפתור משמאל לימין. וי קטן שמקל על חייהם של השמאליים, זן נכחד של האנושות.
פינטרסט, ה-כלי שבעזרתו עולם העיצוב והאמנות לוקח ״השראה״ (ראו ערך מה קורה באקדמיות לעיצוב), וגם כלי שמאפשר לאסוף ולאגד את הציורים הכי יפים שאפשר לצייר על הריסים, הגבות והציפורניים שלכן. נכנסתי לאפליקציה להציץ מה קורה איתה בימים אלו (שלום שלום כזה, לא יותר), וגיליתי שהכפתור הראשי לאיסוף תמונות מסתתר בפינה הימנית והעליונה. כלומר, יש פה שנאה סמויה לא רק לשמאליים, אלא גם לימניים עם אגודל לא גמיש מספיק. כאילו חסר מקום ליד ה-Visit העצום שזורק אותך החוצה מהאפליקציה אל לינק אלמוני.
כדי לתעד את השעות שאני עובד עם כל לקוח, משתמש תדיר ב-toggl, כלי קטן ופשוט למשימה הזו, עם אפשרויות ייצוא יעילות. לרוב משתמש בגירסת הדסקטופ שמושתלת לי בתוך הדפדפן, אבל לפעמים חוטא ולוחץ על כפתור ה-Play מהאפליקציה. משתדל לא לעשות את זה ממש על הבוקר, כדי לא לגרום לאגודל השמאלי שלי להיתפס עקב פילאטיס אצבעות לא רצוני. מה הייתה הבעיה למרכז את כפתור ה-Play ולפנק ברקע לבנבן באותה שורה כדי שלא ידרוס את הטקסט מאחורה?
לא כל העולם נגד שמאליים
שימו לב לניים דרופינג חסר אחריות של אפליקציות ידידותיות לשמאליים:
פנגו – כי גם ילדים רוצים לחנות בלי לקבל דו״ח במרכז תל־אביב, ולכן זהו הכפתור הגדול ביותר שראיתי בחיי, לשמאליים וימניים כאחד.
Instagram – כפתור הוספת פוסט חדש (בצורת פלוס) נמצא ממש באמצע התפריט התחתון. יש!
Gett – כפתור הזמנת מונית מתפרס על כל החלק התחתון באפליקציה.
Shazam – מתחרים עם פנגו למי יש כפתור גדול יותר.
Tinder ויתר אפליקציות ההיכרויות – הלוואי וכל האפליקציות היו עם ניווט עצום במרכז המסך.
דומינוס פיצה – כפתור הזמנת פיצה בקליק אחד מתפרס לכל רוחב המסך (זה קריטי כשמזמינים פיצה תוך כדי עשיית כושר).
לסיום, קצת מודעות מצד המעצבים והמאפיינים שכפתורים חשובים במיוחד אפשר לפרוס לכל רוחב המסך, או לפחות למרכז, ופוסט תלונה שכזה יכל להיחסך מהעולם. הדוגמאות בפוסט כאן הודגמו בעיקר על iPhone 6S ישן ואהוב. דמיינו שמאליים עם אייפון __ +++ או אנדרואיד עצום, שהמסך כל־כך גדול שהלחיצות גורמות לכיווץ שרירים על בסיס שעתי. לא כיף. בשביל מה יש לנו סמארטפון, אם לא בשביל קצת כיף?
תזכורת שיווקית חוצפנית למדי: יש לי ניוזלטר, אפשר להירשם עוד קצת למטה
